החלטה בתיק עמ"ת 47332-07-11

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט א' קאופמן), שניתנה ביום 26.7.11 ובגדרה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, הכוללים מעצר בית מלא, הפקדת עירבון כספי והמצאת התחייבויות כספיות.

כנגד המשיב הוגש בבית משפט לתעבורה כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בהחלטתו, ציין בית משפט קמא, כי קיימת הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה וכי הדיון מתמקד בשאלת המסוכנות וחלופת המעצר. בית משפט הפנה לכך שכאשר מדובר בעבירות תעבורה, יש לשקול בחיוב חלופות מעצר, שכן המסוכנות הטמונה במשיב, הינה בנהיגתו ואין טענה למסוכנות אחרת. משכך, סבר בית משפט כי מעצר בית מלא כפי שהוצע ע"י הסנגור, יש בו כדי לאיין מסוכנותו של המשיב בדרך שאינה מחייבת מעצר מאחורי סורג ובריח. לפיכך, הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בהשגחת שני מפקחים ובכפוף להפקדת עירבון כספי בסך 4,000 ש"ח וכן חתימת כל אחד מהמפקחים על התחייבות כספית בסך 25,000 ש"ח.

למותר לציין כי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת השחרור, נדחתה משקבע בית משפט קמא כי אינו סבור שהמקרה מצדיק עיכוב ביצוע.

בהודעת הערר שהונחה בפניי נטען, כי שגה בית משפט קמא משלא נעתר לבקשת העוררת לעיכוב ביצוע החלטתו. בנוסף, נטען כי טעה בית משפט משלא אמד נכונה את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, לאור התנהגותו הרצידיביסטית.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר, תוך שציין כי יש בהחלטתו של בית משפט קמא, ובתנאים שקבע לשחרורו של המשיב, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, מצאתי כי דין הערר להידחות.

בצדק טענה ב"כ העוררת, כי שומה היה על בית משפט קמא לשקול בחיוב את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו. בית המשפט הביע עמדתו לא אחת, כי הכל מצווים לנקוט בזהירות מיוחדת לא רק במעצרו של אדם אלא גם בשחרורו וכי נכון וראוי הוא שהערכאה הדיונית תיתן הזדמנות לבית המשפט שלערעור להידרש לערר ללא שנוצר סיכון אך בשל שחרורו של נאשם ממעצר עד לשמיעת הערר (ראו: בש"פ 7986/01 מדינת ישראל נ' פלוני וכן בש"פ 10928/03 ג'עפרי נ' מדינת ישראל).

על אף האמור, אין בכך כדי להביא לביטול החלטתו של בית משפט קמא. אמנם העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן, אך עברו אינו מכביד במידה המסכלת כל אפשרות לשחרור בחלופה. המסוכנות הנשקפת מהמשיב, מתמקדת אכן באחיזתו בהגה ובנהיגתו. ככל שניתן למנוע הישנות מעשים אלה, ראוי להורות על שחרורו בחלופה. במקרה דידן, בשים לב לכך שלא מדובר בעבר מכביד, כאמור, ולאור נסיבות התיק, סבורני כי החלטת בית משפט קמא איזנה נכונה בין השיקולים השונים.

לכל אלה אני רואה להוסיף, כי הלכה מושרשת היא כי לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר לבית המעצר את מי שכבר שוחרר ממנו. חריגה מכלל זה, עשויה להיות מוצדקת רק במקרים חריגים ועל יסוד נימוקים כבדי משקל (ראו: בש"פ 1237/04 גייסוב נ' מדינת ישראל וכן בש"פ 3534/03 אקוקה נ' מדינת ישראל). נימוקים כאמור, לא נמצאו במקרה דידן וגם מטעם זה לא ראיתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

על יסוד האמור, אני דוחה את הערר.

תיק החקירה מוחזר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תשע"א, 28/07/2011 במעמד הנוכחים.

גלית ב. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: